לקראת חג השבועות ובהשראתו, התקיים במכון מנדל למנהיגות יום לימוד שהוקדש לסוגיית מקומה של "לשון קודש" בעברית שבפינו, שפת חול: האם ראוי שיהיה לה מקום? כיצד נשמעת עברית כזאת? כיצד ללמוד אותה וללמדה לתינוקות, למתבגרים ולמבוגרים? האם יש לכך מקבילות בשפה הערבית ובשפות אחרות?

עמיתי התכניות במכון מנדל למנהיגות - בית ספר למנהיגות חינוכית, עמיתי ירושלים, והתכנית לפיתוח מנהיגות חינוכית בצה"ל - ואנשי סגל המכון התבקשו לגשת לשאלות מתוך רפלקסיה אישית והתנסויות לימודיות המפגישות אותם עם עברית המשלבת בין לשון קודש לשפת חול.      

לאתגר את המובן מאליו

במבוא ליום הלימוד הוצגה רפלקסיה זו כמאתגרת במיוחד, שכן המשתתפים מתבקשים לחשוב על חלופה לשפה מתוך אותה שפה שהם מדברים בה.  לדברי ד"ר אלי גוטליב, מנהל מכון מנדל למנהיגות, "זהו סוג לימוד שבא להאיר את ההיבטים הסמויים והחבויים של חיי היום היום, לאתגר את המובן מאליו ולחשוב בצורה מעמיקה על תופעות הנראות טריוויאליות".

העברית שבפינו היא אחת מיני רבות

"כשם שהלשון שבפינו יכולה להעצים אותנו בהתנהלותנו בעולם, כך גם היא יכולה להגביל אותנו,"  טען ד"ר דניאל מרום, מנהל היחידה לפיתוח חזון במכון, שאירגנה את יום הלימוד בצוותא עם עמיתים ואנשי סגל, ובהסתמכות על עבודת הפיתוח שלה בקשר לחזון הלשון בחינוך הישראלי. 
תוך סקירה היסטורית של התפתחות השפה העברית במאה ה-20, ציין מרום כי כשדנים בריב הלשונות בראשית ימי הציונות, שוכחים לעיתים שהוויכוח התנהל לא רק בין תומכי העברית לבין התומכים בלשונות אחרות. תומכי העברית ביניהם התווכחו על טיבה של העברית שאותה הם מציעים כבסיס לחיים ביישוב היהודי בא"י ובמדינה שתוקם. ויכוח זה העמיק בסוגיות פילוסופיות בדבר תפקיד הלשון בחיי האדם, החברה והלאום, במעמדה היחסי של הלשון בסדר העדיפויות החינוכיות של "היהודי החדש", בייחודה של העברית ובאתגרי הקיום בה בעולם המודרני. 
 
בהתאם לכך מרום סבור כי תפיסת העברית שניצחה משקפת את המציאות שבה התמודדה – מציאות שהדגישה את המשימות מיידיות בהקמת תשתיות למדינה יהודית ריבונית ובת קיימא. זוהי עברית תכליתית מאוד, חסכנית, שימושית וקלה, כלי עבודה, שפה המאפשרת מימוש משותף של משימות ללא הסתבכויות מיותרות. הישגי עברית זו ידועים, מרשימים ועדיין חיוניים, אך ניצחונה גם היה על חשבון יסודות אחרים שייתכן כי זמנם הגיע, יסודות המטפחים יחס רוחני-תרבותי למציאות, הקפדה על הלכות קשב ושיח בין שונים, לצד זהות ישראלית הבנויה על סיג ושיח עם מקורות היהדות. יסודות אלה ניזונים רובם ככולם מנוסח העברית של "לשון קודש".       

התנסויות בעברית המשלבת קודש וחול

בתחילת יום הלימוד קרא ולימד פרופ' אריאל הירשפלד מהאוניברסיטה העברית את הסיפור "שלש אחיות" מאת ש"י עגנון. השפה של עגנון מדגימה עברית המקשרת את יסודות הקודש והחול, הן בתכניה הן בחוויה שהיא מעניקה לקורא. לפי הירשפלד,עברית כזאת לא יכלה להתקיים בשום תקופה אחרת. לצפייה בקטע מלימוד זה...

לאחר מכן, צפו המשתתפים בסרטה של נורית אביב "לשון קודש, שפת חול" שבהשראתו נקבעה כותרת יום הלימוד. בסרט זו מציגים שנים עשר מנהיגי תרבות ישראלים את יחסם לסוגיית הקודש והחול בעברית תוך דיבור המשלב בשלל אופנים את היסודות הללו. בין המגיבים לסרט היה אבי כצמן – שערך את סדרת המפגשים על כתיבה בעברית.  לדבריו, העברית שבפינו היא שפה אחת שלא ניתן לחלקה בין שפת קודש לשפת חול. את טענתו הדגים בתופעה הידועה של אוהדי כדורגל המכריזים "יש אלוהים" בעת הבקעת שער - האם זו לשון קודש או שפת חול? "השפה העברית היא שפה אחת של שימושים רבים," הוא סיכם.

סוגיית העברית בשפת המעשה

כדרכו של הלימוד במכון, ניתנה הזדמנות למשתתפים לעסוק בסוגיית הלימוד בראי המעשה.  לצורך זה הם התחלקו לקבוצות קטנות שהוצגו בהן התנסויות-בשטח למיניהם המקדמות שילוב של קודש וחול בעברית: פרויקט "לקסיקון של החיים" - מילון עבריות שונות - הוצג בידי הלשונאי רוביק רוזנטל; פרויקט "בבלי ירושלמי" - בית מדרש בינלאומי המאפשר ליהודים מאמריקה ומישראל ללמוד יחד למרות פער שפות החול ביניהם - הוצג בידי נעמה שקד ומשה (אוגי) לורברבוים; דניאל מרום ודפנה יזרעאל הציגו את פרויקט "מילת השבוע", תכנית לימודים בלשון קודש לגיל הרך שפיתחה היחידה לפיתוח חזון בחינוך. 
 
מושב מיוחד הוקדש לשפה הערבית, תוך הכרה בכך שלכל שפה היבטים ייחודיים שלה ומתוך רצון לשקף את ההזדמנויות שיש לישראלים בעלי רקע לשוני ודתי מגוון לשתף פעולה בקידום החינוך הלשוני בכל המגזרים. את הפרויקט שפותח במט"ח, "אוצר המילים הכתובות והדבורות בשפה הערבית", הציגו ד"ר מיכל שליפר וחאוולה סעדי. 
לבסוף השתתפו כולם בקטעי תיאטרון אינטראקטיבי מתוך המחזה "המבין יבין" בהנחיית עמית ירושלים עמיחי לאו לביא וחברי קבוצת "סיפורי סת"ם ישראל" שהקים.  המחזה מנסה להעביר את העיסוק ב"פרשת השבוע" מבית הכנסת למרכזי תרבות והוא עוסק במוטיב המרכזי של חג השבועות - מתן תורה בהר סיני. כיון שזוהי יצירה בהתהוות התבקשו המשתתפים להעיר לקבוצה את הערותיהם נוכח הקטעים שהוצגו.