לאורך השנים עמדו לפני מדינת ישראל אתגרים בתחומי הביטחון, הכלכלה, הרווחה והחינוך. ישראל זקוקה לתשתיות שיסייעו לה להתחרות בהצלחה במדינות מפותחות, וככזו היא רואה בחינוך כלי מרכזי בפיתוח ההון האנושי, המשאב העיקרי שלה.
מדינת ישראל מציינת השנה שישים להקמתה. נקודת ציון זו מתאימה לבחינת העשייה החינוכית בישראל בשישים שנותיה, המציאות החינוכית כפי שהיא משתקפת בשטח כיום והאתגרים החינוכיים שיעמדו לפנינו בעתיד. במטרה לבחון חלק מסוגיות אלו, התקיים כנס מנדל לחינוך – "60 שנות חינוך בישראל: עבר, הווה ועתיד". הכנס נערך ביום חמישי, 18 בדצמבר 2008, בכפר המכבייה ברמת-גן.
בין אורחי הכנס: ראש הממשלה אהוד אולמרט, שרת החינוך פרופ' יולי תמיר, מנכ"ל משרד החינוך שלומית עמיחי, מעצבי מדיניות, אנשי חינוך ואנשי עסקים.
להלן כמה ציטוטים מדברי ראש הממשלה בכנס מנדל לחינוך (18 בדצמבר 2008)
קהל נכבד,
מכון מנדל – שאת פעילותו אני מכיר לא מהיום – עוסק רבות בחיזוקה ובהעצמתה של מנהיגות חינוכית בקרב אנשי חינוך בארץ ובעולם.
דווקא כאן, היום, במקום הזה, אני מבקש לייחד את דבריי לנושא העתיד החינוכי של תלמידי ישראל.
כשהגדרנו את שנת 2008 כשנה שבה יתחולל אצלנו מפנה בתחום החינוכי – האמנו שישראל יכולה להיות מדינה כזו. מדינה שבה השקעה בחינוך היא עניין אסטרטגי, לא פחות מהשקעה שייעודה הצטיידות באמצעי הלחימה המתקדמים ביותר בעולם, או הקמת תשתיות אנרגיה תחבורה ומים...
השנה החלטנו על העברת כחצי מיליארד שקלים נוספים לחינוך האקדמי, מתוך החשיבות הרבה שאנו מייחסים להשכלה הגבוהה, לטיפוח המצוינות בחברה הישראלית ולהחזרת מדענים וחוקרים הפועלים במוסדות אקדמיים ברחבי העולם.מוסדות אקדמיים, מהמצוינים והעשירים ביותר בעולם, גדושים בחוקרים ישראלים, שסיימו לימודי דוקטורט, ומביאים הישגים מזהירים ולעתים מגיעים לסטנדרטים שסוללים את הדרך להתקדמות המדעית של העולם כולו. זהו מחדל ברמה לאומית שהמבריקים שבין החוקרים שלנו מעתיקים את פעולתם האקדמית והמחקרית לאוניברסיטאות ברחבי העולם. לא יעלה על הדעת שנשלים עם עזיבתם של חוקרים מזהירים אלה, במקום לעשות מאמץ אדיר, גם אם הוא כרוך בהשקעת משאבים גדולה, כדי להחזיר אותם ארצה...
...כל מי שעוסק בחינוך – ובעניין הזה יש לכולכם יתרון על פניי – יודע כי אין די בתקציבים נדיבים ובמשאבים רבים כדי להביא לפריחה במערכת החינוך שלנו. שמעתי וגם קראתי לאחרונה, "כנראה בהשפעת הבחירות המתקרבות", מספר הצעות והבטחות לפריצת דרך משמעותית וכוללת בתחום.
אני מאמין בעבודה קשה, אני מאמין במחויבות עמוקה הן של הממשלה והן של מערכת החינוך לתהליך, אני מאמין בשינוי סדר העדיפויות הלאומי ביחס לחינוך, אני מאמין בחיזוק מעמד המורה אבל גם בחיזוק מעמד המנהל וסמכויותיו, אני מאמין שארגוני המורים ומערכת החינוך צריכים ויכולים לאחד ידיים, אני יודע שאנו יכולים לעשות דברים אחרת. טוב יותר. מוצלח יותר.
חינוך איננו אופנה מתחלפת, אין בו הוקוס פוקוס, ואין בו מקום לרפורמות מקיפות חדשות בכל שנתיים. התחלנו בדרך חדשה, עלינו להמשיך במסלול זה.
אני מבקש לפנות למורים, למחנכים ולמנהלי בתי הספר ולומר לכם: בעיניי, איש חינוך הוא, בראש ובראשונה, מנהיג. הגננת העומדת בפני ילדי הגן, המורה הניצב בפני תלמידיו, המנהלת המובילה את מוריה ותלמידיה – כל אלו הם הם מנהיגים חינוכיים, והמדינה מחויבת לתת להם את הכלים להמשיך ולהנהיג, הן במובן החומרי והן במובן הערכי...
בשורה התחתונה, אין שום תחליף להנהגה המבוססת על דוגמא אישית. אין מצויינות בחינוך, בלי מצויינות של המנהיגים את מערכת החינוך. אין בית ספר טוב, עם מנהל רע, אין כיתה מצטיינת עם מורה גרוע. טיפוח מנהיגות בחינוך – הוא אפוא צעד חיוני לשדרוג מערכת החינוך. מכון מנדל תפס את השור בקרניו. מכון מנדל – הוא הדגם המובהק ביותר, לטיפוח המצוינות ברמת המנהיגות, שהוא הבסיס לכל שיפור בחינוך במדינת ישראל.
מערכת החינוך בישראל תחזור להמריא אל-על, אם מנהליה ומוריה ישתפרו. נער הייתי וגם זקנתי ולא ראיתי בית ספר כושל ותלמידים נחשלים כאשר מוריהם מצטיינים ומנהלי בתי הספר מתעלים.
זהו מוקד פעילותו של מכון מנדל. כבר עתה, התרומה של מכון זה למערכת החינוך היא מרשימה ומעודדת. ואנחנו רק בראשית הדרך... אני מאמין בכל ליבי בשליחות שנטל על עצמו מורט מנדל, בסיועו של ידידי האהוב שהלך לעולמו, הפרופ' סימור פוקס ז"ל, ועתה בהנהלתה של אנט הוכשטיין... אני גאה לקרוא למורט וברברה מנדל ידידים שלי ובעיקר, אני גאה בתרומה האדירה שלהם לחינוך במדינת ישראל.
לטקסט המלא של נאום ראש הממשלה בכנס מנדל לחינוך (מתוך אתר משרד ראש הממשלה)